<h1>כתוב שם לראב"ד — סנהדרין</h1>
<h2>דף ד.</h2>
במאור [סנהדרין] דף טז: ד"ה שאני עדים. לרי"ף סי' אלף לו. כתוב שם: שאני עדים זוממין הואיל וישנן בראיה, ה"ג כפירוש הרב רבי שלמה ז"ל, ולא גרסינן לא באיה ולא באין ולא באי כמ"ש הרי"ף ז"ל. אמר אברהם: רבינו האיי גאון ז"ל כתב לפי שישנן באיה, והפירוש עולה כהוגן כאשר פירשו הרב ז"ל והפירוש שפירש הרב צרפתי ז"ל לא יספיק למקלל אביו ואמו ולמסית ולמדיח ולמכשף ונביא השקר, שכולן נשנו בתורת כהנים [ויקרא דיבורא דחובה פרשתא א' פרק א' הלכה ב' וע"ש בפירוש הראב"ד] עם עדים זוממין, וממעט אותם משום שאין בהם מעשה, והלא אינן בראיה. אבל לפירוש הרב ז"ל כולן יצאו על דרך אחד, שאינן צריכים לעקימת שפתים ובאותיות החֵך והגרון והלשון יכול לעשותן, אביו ואמו יקלל אותן, מסית ומדיח אם ישאלוהו הטוב לעבוד עבודה זרה פלניתא ואומר הן, מכשף זה ידעוני, נביא שקר ישאלוהו אמר ה-ק-ל אליך כך וכך יהיה ואומר הן, עדים זוממין אם ישאלוהו ראית אתה שהרג פלוני את הנפש ביום פלוני ובמקום פלוני ובשעה פלונית ואומר להן הן, ועל כל אלה הן מתחייבין ואין בהן מעשה, הילכך אפילו יש בהן עקימת שפתים אינה חשובה מעשה. וזה הפירוש הישר.
